רגע ניהולי

עובד מבריק שמזלזל בצוות


יש לכם מישהו שפותר בשעתיים דברים שלוקחים לאחרים יומיים. יש לכם גם סקירת קוד שנשמעת כמו עלבון, שתי הערות בסטטוס שהשתיקו את החדר, ועובדת אחת שהפסיקה להעלות רעיונות כשהוא בפגישה. הצוות מסתכל עליכם. לא מפני שהוא מצפה שתיפרדו מהאדם הזה, אלא מפני שהוא רוצה לדעת אם תוצאות קונות פטור מהתנהלות. התשובה שתיתנו בשבועות הקרובים תגדיר את הרף לכולם, בין אם תאמרו אותה בקול ובין אם לא.

מה עוזר עכשיו

לפנות לסטנדרט שהם מחזיקים בעצמם

אנשים מבריקים אינם מתרשמים מבקשה להיות נחמדים יותר, אבל הם מחזיקים סטנדרט מקצועי גבוה, לרוב גבוה משלכם. הדרך שבה המסר הזה נכנס עוברת דרך אותו סטנדרט: הפתרון הטוב ביותר אינו יוצא מאדם אחד, ופגישה שבה שניים שתקו לא הפיקה את מה שהייתה יכולה. זו טענה מקצועית, לא בקשה חברתית.

מה כן

  • עגנו את הבקשה במקצוע: "אתה מזהה תקלות שאחרים מפספסים, ובפגישה של שלישי שני אנשים הפסיקו להציע. זה עולה לנו בדיוק בדברים שאתה חזק בהם".
  • בקשו ממנו בעלות על תוצאה שתלויה באנשים אחרים: הובלת סקירה, חניכה של אדם אחד, החלטה שדורשת הסכמה.
  • נסחו את הבקשה כפעולה מדידה: הערה בסקירה מתייחסת לתוצר, לא להערכה על מי שכתב אותו.

מה לא

  • אל תפתחו ב"אנשים מרגישים". תחושות של מי שאינם בחדר נשמעות לו כרכילות ומזמינות דיון על מי התלונן.
  • אל תוותרו על הבקשה בגלל התוצאות. ויתור חד פעמי נקרא בצוות כמדיניות.

להעלות את הרף בקול, לא בציפייה שקטה

בדרך כלל האדם הזה אינו יודע שיש בעיה. איש לא אמר לו במילים פשוטות שהתנהלות היא חלק מהתפקיד, כי איכות הפלט שלו קונה לו שקט. ציפייה שקיימת רק בראש שלכם אינה ציפייה, היא אכזבה שנצברת. ברגע שהיא נאמרת בקול היא הופכת לרף שאפשר לעמוד בו.

מה כן

  • אמרו את הציפייה במשפט אחד ובלי תנאי: "בסקירה אצלנו מעירים על התוצר. זה חלק מהתפקיד, כמו הקוד עצמו".
  • הגדירו איך נראית פגישה מסוימת בעוד חודש, לא איך נראית התנהלות באופן כללי.
  • אמרו את הרף פעם אחת גם בפורום הצוותי, בניסוח שאינו מכוון לאדם אחד.

מה לא

  • אל תארזו את הציפייה בשאלה. "אולי כדאי שתשים לב לטון" נשמע כהצעה, והוא יתייחס אליה כך.
  • אל תדחו את זה לסבב הפידבק הבא. פער שנשמע לראשונה בטופס הערכה נשמע כמו מארב.
  • אל תבקשו ממנו "להיות פחות ישיר". הישירות אינה הבעיה, וניסוח כזה מוחק את מה שבאמת אמור להשתנות.

לתפוס שיפור קטן ברגע שהוא קורה

השינוי הראשון יהיה קטן ומגושם: הערה אחת בסקירה שנוסחה אחרת, פגישה אחת שבה שתק כשמישהו הציע רעיון. אם הרגע הזה עובר בלי שאמרתם עליו דבר, הוא מסיק שהמאמץ לא נרשם ושהמחיר ששילם היה לחינם. תפיסה של השינוי בזמן שהוא עוד שביר היא מה שמחזיק אותו.

מה כן

  • אמרו את זה בתוך יום, לא בשיחה החודשית: "ההערה שכתבת בסקירה של אתמול הייתה על הקוד ולא על מי שכתב אותו. זה עבד".
  • הצביעו על מה שהשתנה בפועל אצל אחרים: מי הציע רעיון שלא היה מציע לפני חודש.
  • בדקו שוב בעוד שבועיים. שינוי שנתפס פעם אחת ואז נשכח נסוג לאחור.

מה לא

  • אל תציינו בפומבי שינוי בהתנהלות. הכרה כזו מסמנת לצוות שהייתה בעיה, ומשפילה את מי שתיקן אותה.
  • אל תצמידו לזה בקשה נוספת באותו משפט. הכרה שנגמרת ב"ועכשיו צריך גם" נמחקת.

רוצים לתרגל את זה באופן שיטתי?

הרגעים הבודדים עוזרים ברגע האמת. התרגול הניהולי בונה את היכולת הזו בהדרגה, שבוע אחר שבוע.

להתחיל את התרגול