רגע ניהולי

להעביר לצוות החלטה שאתם לא שלמים איתה


ההחלטה ירדה מלמעלה. הבעתם התנגדות בחדר הנכון והיא לא התקבלה. מחר בבוקר אתם צריכים להביא אותה לצוות: יעד שהוזז, פרויקט שנסגר, מדיניות חדשה שאתם לא בטוחים שתעבוד. יש שתי דרכים קלות לצאת מהפגישה הזו, ושתיהן יקרות. אפשר להצטרף להחלטה בהתלהבות שאינה שלכם, והצוות ישמע את הפער בין הטון לתוכן בתוך שתי שניות. ואפשר להתנער — "החליטו למעלה, אני רק מעביר" — ולקנות אהדה במחיר הסמכות שתצטרכו כבר מחר.

מה עוזר עכשיו

להביא החלטה מלמעלה בלי להתנצל עליה

הצוות אינו זקוק לכך שתאהבו את ההחלטה. הוא זקוק לדעת שמי שעומד מולו מחזיק אותה, כי מנהל שמתנער מהחלטה מלמד שאין למי לפנות. בעלות אינה הסכמה: אפשר לומר שההחלטה אינה מה שהייתם בוחרים, ובאותו משפט לומר שאתם מיישמים אותה במלואה ואחראים לתוצאה שלה.

מה כן

  • אמרו מה ההחלטה במשפט אחד, לפני ההסבר ולפני ההקשר. הקדמה ארוכה מסמנת בשורה רעה עוד לפני שנאמרה.
  • הסבירו את השיקול שהוביל אליה כפי שהוא נשמע מלמעלה, גם כשאינכם מסכימים איתו.
  • אמרו בפירוש מה בידיים שלכם ומה לא: "על ההחלטה אין דיון. על אופן היישום אצלנו יש, ואני רוצה לשמוע".
  • אמרו מה עשיתם עם ההתנגדות שלכם: מתי, מול מי, ומה נענה. בלי דרמה ובלי לחזור על זה שוב.

מה לא

  • אל תגידו "אני רק מעביר". המשפט הזה קונה לכם עשר דקות ועולה לכם בכל בקשה שתעבירו לצוות בחודשים הבאים.
  • אל תשחקו התלהבות. כשהפער בין הטון לתוכן ניכר, הצוות מפסיק לקרוא את שניהם.
  • אל תספרו מי בהנהלה תמך ומי התנגד. השיחה תעבור לפוליטיקה, וההחלטה תישאר בלי מי שמיישם אותה.

להכיר בקושי לפני שממשיכים הלאה

כשמנהל מדלג ישר לתוכנית העבודה, הצוות מבין שהמחיר שהוא עומד לשלם אינו נחשב. הכרה בקושי אינה הסכמה שהוא בלתי אפשרי, והיא אורכת שני משפטים: מה בדיוק נעשה קשה יותר, ולמי. אחרי שהמשפטים האלה נאמרו אפשר לעבור לתוכנית, והפעם היא נשמעת.

מה כן

  • אמרו במפורש מה נעשה קשה יותר ולמי: "זה אומר עוד סבב אישורים על כל בקשה, וזה נופל בעיקר על מי שעובד מול הלקוחות".
  • עצרו ותנו לתגובות לצאת בפגישה עצמה, לא במטבח אחריה.
  • רשמו את ההסתייגויות שנשמעו והחזירו אליהן תשובה תוך שבוע, גם כשהתשובה על חלקן שלילית.

מה לא

  • אל תפתחו ב"אני יודע שזה לא נעים". זו הכרה כללית שאינה עולה לכם דבר, ולא נשמעת כהקשבה.
  • אל תמהרו לפתרונות באותה פגישה. תוכנית שנבנית תוך כדי ההודעה נשמעת כניסיון להשתיק את הדיון.

לתת לעובד לדבר יותר מכם

בפגישה כזו הפיתוי לדבר גדול, כי דיבור ממלא את החלל שנוצר. אבל מה שאתם צריכים לדעת אחריה אינו כמה טוב הסברתם, אלא מה הצוות עומד לעשות מחר בבוקר. המידע הזה מגיע רק כשנשאר לו מקום להיאמר, וברוב הפגישות האלה המנהל מדבר את רוב הזמן ויוצא בלי מידע חדש.

מה כן

  • הקציבו מראש: עשר דקות הודעה, עשרים דקות שאלות. אמרו את החלוקה בפתיחה.
  • אחרי השאלה הראשונה שנשאלה, המתינו. השאלה השנייה היא לרוב האמיתית.
  • אם החדר שותק, פנו לשניים בשמם ובקשו את הזווית שלהם על היישום.

מה לא

  • אל תענו על הסתייגות בהסבר חוזר. חזרה על אותו נימוק בקול רם יותר נקראת כסירוב לשמוע.
  • אל תסגרו את הפגישה כשעוד יש יד מורמת. מה שלא נאמר בחדר ייאמר בלעדיכם.

רוצים לתרגל את זה באופן שיטתי?

הרגעים הבודדים עוזרים ברגע האמת. התרגול הניהולי בונה את היכולת הזו בהדרגה, שבוע אחר שבוע.

להתחיל את התרגול